היום ניתן מענה באמצעות כלים משפטיים לצורך אנושי מוכר לכולנו – הרצון להתחרט!
בחוק הירושה הישראלי קיימת אפשרות של בני זוג לערוך "צוואה הדדית" שמשמעה ששני בני הזוג הסתמכו על הוראות בן הזוג האחר בצוואתו. ניתן כדוגמה את המקרה הנפוץ (אך ישנם תרחישים רבים אחרים שיכולים לחסות בגדר "צוואה הדדית" או צוואה משותפת): בני זוג נשואים רוצים שפטירת הראשון ביניהם יעבור כל הרכוש והנכסים לבן הזוג השני ולאחר מכן יעבירו את הרכוש לילדים בחלקים שווים. המטרה היא יצירת ודאות לבן הזוג הנותר, שלא יהיה נתון לחסדי ילדיו לאחר מות בן זוגו.
אם כן, חתמו בני הזוג על צוואותיהם ואחד מהם רוצה לשנות את צוואתו. דוגמה לכך בני זוג שחתמו על צוואות הדדיות או צוואות משותפות ולמרבה הצער החלו בהליכי גירושין, "מה עושים? אני כבול לנצח?" כך נשאלתי לאחרונה על ידי לקוח.
חוק הירושה מבחין בין שני מצבים:
- בן הזוג השני עודנו בחיים – יכול בן הזוג הרוצה בביטול לתת לבן הזוג השני הודעה בכתב על הביטול, זאת נוסף על ביטול הצוואה ההדדית (או הצוואה המשותפת) באחת מהדרכים הקבועות בחוק הירושה. הודעה זאת מבטלת את הצוואות ההדדיות של של שניהם ולא רק את צוואתו של הראשון, הרוצה בביטול. כך יכול בן הזוג השני לכלכל את צעדיו בתבונה לאור ביטול צוואת בן זוגו ואפילו אם הוא רוצה להותיר את צוואתו יצטרך לחתום עליה בשנית.
- בן הזוג השני הלך לעולמו – במקרה כזה רשאי בן הזוג הנותר לבטל את צוואתו (בדרכים הקבועות בחוק הירושה לביטול צוואה) ואולם כאן מבחינים בין שני מקרים:
- אם טרם חולק העזבון – יכול בן הזוג להסתלק מן העזבון וזאת בכפוף לסייג הקבוע בחוק. משמע בן הזוג לא יקבל את החלק המגיע בצוואת בן הזוג שהלך לעולמו.
- אם כבר חולק העזבון – ביטול הצוואה של בן הזוג שנותר בחיים אפשרית אם ישיב את כל מה שקיבל מן העזבון.
הצורך להתחרט, לשנות ולתקן טבוע בנו. במיוחד כאשר מתווספים למשוואה היחסים בתוך המשפחה שמעצם טיבם משתנים מעת לעת ולעיתים מה שרצינו לצוות בשנה אחת משתנה בשנה מאוחרת יותר. חוק הירושה מאזן בין אינטרס ההסתמכות של בן הזוג השני לבין החופש לצוות.
אתם מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה ועניין.
ליצירת קשר באמצעות הוואצאפ